לדלג לתוכן

חרישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החריש העמוק הראשון באדמות בית חנן 1929
חרישה בעזרת סוסים מבויתים, 2004
חרישה בטרקטור
ציור ממצרים העתיקה של חריש מקברו של Sennedjem בדיר אל-מדינה
שעת חריש, דף לוח חודש אוקטובר מאת "אמן הצללים" בלוח השנה שבספר השעות "השעות העשירות מאוד של דוכס ברי"

חרישה היא פעולה חקלאית שנעשית בעזרת מחרשה ומשמשת כשלב הראשון בעיבודי היסוד במטרה להגיע בסוף התהליך למצע זריעה.[1] החרישה משפיעה על תכולת הקרקע, ועל הימצאותם של בעלי חיים, צמחים ואבנים. לפני המהפכה התעשייתית בוצע חריש על ידי שימוש בבהמות עבודה כמו: חמור, סוס ושור. החרישה היא פעולה קשה, ובחקלאות המודרנית נדרשים טרקטורים חזקים לשם ביצועה.

נִיר הוא כינוי לשדה שנחרש, לעיתים מדובר על התלם הנחרש.

חרישה בהלכה היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, חרישה נחשבת לאחת מל״ט המלאכות האסורות בשבת [2](ל"ט אבות מלאכה), והיא נמנית עם קבוצת המלאכות הקשורות לעיבוד הקרקע, כגון זריעה ודישון. האיסור נובע מהגדרתה כפעולה חקלאית המקדמת גידול תוצרת – ובכך נחשבת ל"מלאכה יוצרת"[3], שאינה מתאימה ליום המנוחה.

מלבד איסור עבודת האדמה ביום השבת, חרישה אסורה גם בשנת השמיטה[4] – השנה השביעית למחזור השנים החקלאי, שבה מצווה להשבית את הקרקע מעבודה חקלאית. מקור האיסור מופיע בתורה, בפרשת בהר: "וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה" (ויקרא כ"ה פסוק ב')[5], והוא מפורט עוד במשנה, בגמרא ובפוסקי ההלכה לדורותיהם.

בעידן המודרני, עולות שאלות הלכתיות בנוגע לשימוש בכלים חקלאיים ממונעים – כגון טרקטורים – בשבת ובשמיטה. סוגיות אלה כוללות דיונים על היתר עבודה על ידי גוי [6] ("שבות דשבות")[7], וכן על שימוש במערכות אוטומטיות שאינן מופעלות ישירות על ידי אדם יהודי.


חרישה בהיסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה האנושית חלה ההתקדמות הטכנולוגית בעבודת אדמה זו. בתקופות קדומות חרשו בכוח בני אדם, ובהמות, שהיו גוררות את כלי החרישה, ועם התפתחות הטכנולוגיה השתמשו בכוח המנוע, כגון בטרקטור.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.