מיגל קלרו

מיגל קלרו
	קלרו באוקטובר 2011
לידה	14 באפריל 1971; חינברה שבקולומביה
פטירה	4 בדצמבר 2012 (בגיל 41); מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות
מדינה	קולומביה
גובה	1.89 מטר
תקופת פעילות	מ-1987
עמדה	שוער
צאצאים	Juan José Calero
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

מיגל אנחל קלרו רודריגס (בספרדית: Miguel Ángel Calero Rodríguez; ‏14 באפריל 1971 – 4 בדצמבר 2012) היה כדורגלן קולומביאני ששיחק בתפקיד השוער. הקבוצה האחרונה בה שיחק בקריירה שלו הייתה פצ'וקה ממקסיקו ומאחר וחי במדינה זו במשך כ-12 שנים, החזיק אף בדרכון מקסיקני.^[1] פרש ממשחק פעיל ב-11 באוקטובר 2011 והיה לכדורגלן הקולומביאני ששיחק הכי הרבה משחקים רשמיים - 937 סך הכל. נפטר בתאריך ה-4 בדצמבר 2012 במקסיקו סיטי שבמקסיקו.

קריירה

החל את הקריירה במחלקת הנוער של ריאל אינדפנדיינטה ואחר כך עבר לאחד מבתי הספר לכדורגל המפורסמים במדינה, "קרלוס סרמיינטו לורה" תמורת 150,000 פסו קולומביאני, חליפת משחק ו-10 כדורים. ערך את הבכורה שלו בבוגרים בקבוצת ספורטינג דה ברנקייה ב-1987 וזכה לכינוי El Show (ההצגה) או El Condor (הקונדור) בזכות צורת משחקו החריגה והכדרורים מחוץ לרחבה שהזכירו שוער קולומביאני אחר, רנה היגיטה. עבר ב-1992 ל-דפורטיבו קאלי לאחר עזיבתו של השוער הבוליביאני, קרלוס טרוקו והפך לאחד השוערים הבולטים במדינה. כמו כן היה אחת הסיבות העיקריות לזכייתה של קאלי באליפות הליגה ב-1996, 22 שנים לאחר הפעם האחרונה שהקבוצה זכתה בתואר. בשנת 1997 עבר לקבוצת אתלטיקו נסיונל תמורת 1.3 מיליון דולר במה שהייתה אז העברה היקרה ביותר בליגה. ביחד עם נסיונל השיג קלרו את הקופה מרקונורטה ב-1998 וכן את אליפות הליגה ב-1999.

המעבר לפצ'וקה המקסיקנית

בשנת 2000 עבר קלרו לפצ'וקה המקסיקנית, מי שהפכה לבית השני שלו. הבכורה בכלל לא הייתה משהו, עם הפסד 3–4 לדפורטיבו טולוקה, אבל מהר מאוד הוא תפס את אפודת השוער הראשון ולא עזב אותה. הפך ליקיר האוהדים בזכות יכולותיו בשער שהקנו למועדון את האליפות ב-2001 וכעבור שנה כבר הפך לקפטן הקבוצה, והוליך אותה לזכייה בליגת האלופות של צפון-מרכז אמריקה. ההצלחות במדי פצ'וקה המשיכו להגיע וכעבור שנה, ב-2003 שוב זכתה הקבוצה באליפות הליגה המקומית. זו הייתה רק ההתחלה בדרך המוצלחת שעבר קלרו במועדון. עד לפרישתו ב-2011 הוא היה לקפטן ולמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה ובהנהגתו זכה המועדון בעוד שתי אליפויות מקומיות בשנים 2006 ו-2007 וכן בעוד שלושה גביעי ליגת האלופות של צפון-מרכז אמריקה (2010, 2008, 2007), גביע סודאמריקנה ב-2006^[2] וכן בסופרליגה של צפון אמריקה ב-2007. קלרו סבל בספטמבר 2007 מפקקת ורידים בזרוע שמאל שלו,^[3] מה שגרם לו להיעדר מן המגרשים כחצי שנה. לאחר שחזר הודיע ויפרוש ב-2009, אבל אחרי שהשיג את אליפויות הליגה והתארים הבינלאומיים עם פצ'וקה, הוא דחה את פרישתו וחתם על חוזה נוסף עד 2011, החוזה האחרון שלו.^[4]

נבחרת לאומית

מיגל קלרו שיחק במדי הנבחרת 55 משחקים ולא הבקיע שום שער. הוא השתייך לסגל הנבחרת בטורניר בקופה אמריקה של 1991, 1995, 1997, 1999, 2001 ו-2007 וכן לסגל הנבחרת במונדיאל 1998. לצערו האישי, באותה תקופה לקולומביה היו שוערים טובים כמו רנה היגיטה, אוסקר קורדובה ופאריד מונדראגון, מה שהיקשה על קלרו לתפוס מקום בהרכב. הטורניר היחיד בו שיחק כשוער ראשון היה הקופה אמריקה 1999, שם גם שותף לאחד המשחקים המפורסמים כאשר קולומביה הביסה את ארגנטינה 0-3 במשחק בו החמיץ מרטין פלרמו שלושה פנדלים כשקלרו הודף אחד מהם. גם בטורניר הקופה אמריקה 2007 שיחק בשני המשחקים הראשונים, אבל ספג תשעה שערים והוחלף. כמו כן, שיחק כשוער המשנה של אוסקר קורדובה בקופה אמריקה 2001 בו זכתה קולומביה בסופו של דבר. בסך הכל רשם קלרו 55 הופעות במדים הלאומיים.

גולים שכבש בקריירה

למרות היותו שוער, כבש קלרו במהלך הקריירה שלושה שערים, אף אחד מהם לא היה בפנדל. ב-30 במרץ 1995 כששיחק בדפורטיבו קאלי, כבש שער נדיר מחצי מגרש מול דפורטיבו פריירה. ב-3 במרץ 1997 במדי אתלטיקו נסיונל כבש בבעיטה חופשית מול אינדפנדיינטה מדיין. את השער האחרון בקריירה כבש במדי פצ'וקה בנגיחה מול חגוארס דה צ'יאפס ב-11 באוגוסט 2002.

מקרה המוות

קלרו סבל מפקקת ורידים בזרוע שמאל ונותח בארצות הברית. המקרה אילץ אותו לפרוש מכדורגל ב-29 בספטמבר 2011,^[5] לפני שהספיק לסיים את העונה. ב-25 בנובמבר 2012 לפנות בוקר, ירד קלרו מהקומה השנייה לחדר האוכל בביתו, שם ראה את אחד מבניו ועדכן אותו שאינו מרגיש טוב. הוא איבד את התחושה בצד שמאל, שאינו הגיב לפקודות שלו. תחילה חשב בנו שאביו בסך הכל מתבדח איתו, אבל מהר מאוד הבין שמדובר במקרה אמיתי. הבן הרים את אביו עד לביתם של השכנים, שם הוטס קלרו במסוק לבית החולים. הוא סבל מאירוע מוחי בצידו הימני של המוח והיה בתרדמת.^[6] אף על פי שחל שיפור משמעותי במצבו, ב-3 בדצמבר חלה התדרדרות במצבו והוא הוכרז במצב של מוות קליני. יום לאחר מכן, נפטר מיגל בבית החולים במקסיקו סיטי עקב דום לב.^[7] ב-5 בדצמבר הובאה גופתו של השוער לאצטדיון של פצ'וקה, שם התקבל בתשואות על ידי 10,000 אוהדים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.^[8] אנשי הקבוצה עשו עם הארון מעין הקפת אליפות סביב המגרש, זכר לחגיגות הרבות שקלרו חגג כשזכה בתארים עם הקבוצה. לבסוף נשרפה גופתו בטקס פרטי והאפר חולק בין קולומביה למקסיקו. מועדון פצ'וקה הקים לכבודו פסל וכן הוציא משימוש את החולצה מספר 1, בה השתמש קלרו.

תארים והישגים

השתתף בטורניר הקופה אמריקה ב-1991, 1995, 1997, 1999, 2001, 2007
היה חלק מהסגל של נבחרת קולומביה למונדיאל 1998.
זכה באליפות קולומביה עם דפורטיבו קאלי ב-1996
זכה באליפות קולומביה עם אתלטיקו נסיונל ב-1999
זכה באליפות מקסיקו עם פצ'וקה ב-2001, 2003, 2006, 2007
זכה בטורניר הקופה אמריקה 2001 עם נבחרת קולומביה
זכה בגביע מרקונורטה עם אתלטיקו נסיונל ב-1998
זכה בליגת האלופות של CONCACAF עם פצ'וקה ב-2002, 2007, 2008, 2010
זכה בגביע סודאמריקנה עם פצ'וקה ב-2006
זכה בסופרליגה של צפון אמריקה עם פצ'וקה ב-2007

קישורים חיצוניים

מיגל קלרו, באתר Transfermarkt
מיגל קלרו, באתר Soccerway
מיגל קלרו, באתר National Football Teams
מיגל קלרו, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

הערות שוליים

^ Mediotiempo, 15.9.09, Calero está orgulloso de ser mexicano
^ LasNoticiasMexico.com Pachuca se corona campeon de Sudamericana
^ El Tiempo, 7.9.07 Calero pasó susto por trombosis
^ 29.09.11 El Espectador Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro
^ 29.9.11, El Espectador, Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro
^ 25.11.12, Goal.com, Miguel Calero sufrió un ACV
^ 4.12.12, El Espectador, Miguel Calero murio
^ 5.12.12, La Patria, Hinchas del Pachuca le dieron el último adiós a Calero

[1] Mediotiempo, 15.9.09, Calero está orgulloso de ser mexicano

[2] LasNoticiasMexico.com Pachuca se corona campeon de Sudamericana

[3] El Tiempo, 7.9.07 Calero pasó susto por trombosis

[4] 29.09.11 El Espectador Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro

[5] 29.9.11, El Espectador, Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro

[6] 25.11.12, Goal.com, Miguel Calero sufrió un ACV

[7] 4.12.12, El Espectador, Miguel Calero murio

[8] 5.12.12, La Patria, Hinchas del Pachuca le dieron el último adiós a Calero

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]